לא להסתכל בקנקן: על השתלבות חברתית של עובדים עם מוגבלויות פיזיות גלויות

שילוב עובדים עם מוגבלויות בשוק העבודה הוא נושא שמעסיק ארגונים, חוקרים וקובעי מדיניות כבר שנים. אך מעבר לשאלת הקבלה לעבודה, עולה שאלה עמוקה לא פחות: כיצד נראית ההשתלבות החברתית של עובדים עם מוגבלויות בתוך מקום העבודה עצמו? מחקר חדש שנערך במכללה האקדמית עמק יזרעאל מבקש להאיר בדיוק על נקודה זו, דרך קולם וחוויותיהם של העובדים עצמם.

מה נבדק במחקר?

המחקר, שנערך על-ידי הסטודנטית אורי נועם שלמון במסגרת לימודיה לתואר ראשון, בהנחיית ד״ר אורית שמיר–בלדרמן, ראשת החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, בחן את חוויית ההשתלבות החברתית של עובדים עם מוגבלויות פיזיות גלויות (כגון לקויות ראייה, שמיעה ונכויות פיזיות) המועסקים כשכירים בארגונים שונים בישראל. באמצעות ראיונות עומק עם 19 עובדים ועובדות, ביקש המחקר להבין כיצד הם תופסים את מקומם החברתי בעבודה, אילו גורמים מקדמים תחושת שייכות ואילו חסמים עדיין עומדים בדרכם. מן הראיונות עלו שלוש תמות מרכזיות, שמשרטטות תמונה מורכבת אך חשובה של חיי היום-יום בעבודה:

1. קודם כול – נגישות נגישות אינה רק תנאי טכני לביצוע העבודה, אלא בסיס לתחושת מסוגלות, עצמאות וביטחון עצמי. סביבת עבודה שאינה נגישה עלולה לגרום לתלות בעמיתים, לתחושת נטל ואף לפגיעה בדימוי העצמי – מה שמשפיע ישירות גם על הקשרים החברתיים במקום העבודה.
2. “יש עם מי לדבר” – הקשר עם המנהל הישיר למנהל או למנהלת הישירים יש תפקיד מכריע. פתיחות, הקשבה והכרה בעובד מעבר למוגבלות עצמה מחזקות תחושת שייכות ומעודדות מעורבות. לעומת זאת, חוסר רגישות או הימנעות משיח פתוח על צרכים ואתגרים עלולים להעמיק ניכור והדרה.
3. עבודת צוות ושייכות חברתית השתלבות חברתית אינה מסתיימת בשעות העבודה. השתתפות בישיבות, הפסקות, ימי גיבוש ואירועים חברתיים כל אלה משפיעים על תחושת ה”ביחד”. המחקר מראה שכאשר יש מאמץ מודע מצד הארגון והצוות להתאמות ולהכלה, העובדים חווים את עצמם כחלק אינטגרלי מהקבוצה.

מעבר למוגבלות – לראות את האדם

אחת התובנות הבולטות במחקר היא הקריאה “לא להסתכל בקנקן”, כלומר לא לצמצם את העובד למוגבלות שלו. המשתתפים הדגישו שוב ושוב את רצונם להיתפס קודם כול כאנשים מקצועיים, בעלי יכולות, שאיפות ותרומה ייחודית לארגון. המוגבלות היא חלק מהם, אך אינה מגדירה את מי שהם.

למה זה חשוב?

הממצאים מצביעים על כך שהשתלבות חברתית מיטבית אינה מתרחשת מעצמה. היא דורשת:

• סביבת עבודה נגישה,
• מנהלים מודעים וקשובים,
• תרבות ארגונית של הכלה ושוויון,
• ושיח פתוח שמאפשר לכל עובד להביא את עצמו כפי שהוא.

מעבר לתרומתו האקדמית, המחקר מספק תובנות מעשיות לארגונים, מנהלים וצוותי עבודה המבקשים לקדם שילוב אמיתי כזה שאינו מסתפק בהעסקה, אלא יוצר תחושת שייכות. לקריאת המחקר המלא – לחצו כאן >>